בבואנו לערוך בדיקה פסיכיאטרית של אדם, אחד הרכיבים בבדיקה נקרא שיפוט (judgement). שיפוט, בפשטות, הוא "היכולת להסיק מסקנות על סמך הנתונים הקיימים בסיטואציה מולה האדם עומד". שיפוט יכול להיות תקין; כלומר ההחלטות והתנהגות של האדם תואמות את הסיטואציה שבה הוא נמצא. ושיפוט יכול להיות לקוי, קרי - האדם מתנהג ופועל באופן שאינו תואם את הסיטואציה.
חברי ממשלת ישראל הם לא סוגיה לבדיקה פסיכיאטרית, אך ניתן לגייס את מושג השיפוט כדי לנסות ולהבין את הנעשה כעת בשדה הפוליטי. חברי הממשלה בישראל, העומד בראשה וחברי הקואליציה מקבלים כל העת מידע שוטף על הנעשה בישראל.
אין תחום חיים במדינת ישראל שלא מושפע לרעה כבר כעת, או יושפע בעתיד הקרוב, מהתקדמות החקיקה הזו. חברי הממשלה חשופים לכל, בתוך עמם הם חייםשר המשפטים יריב לוין (במרכז) וחברי ממשלה בצילום סלפי לאחר ההצבעה על ביטול עילת הסבירות. צילום: יונתן סינדל/ פלאש 90
חברי הממשלה חשופים למידע לגבי ההתנגדות הרחבה למהלכי החקיקה ולמידע על ההשפעות העכשוויות וההשלכות האפשריות העתידיות כתוצאה ממהלכיהם, ובכלל זה המשמעויות הבטחוניות, הכלכליות, החברתיות, הבריאותיות והבינלאומיות. אין תחום חיים במדינת ישראל שלא מושפע לרעה כבר כעת, או יושפע בעתיד הקרוב, מהתקדמות החקיקה הזו. הם חשופים לכל, בתוך עמם הם חיים.
אלפי ארגונים ויחידים, בישראל ומחוצה לה, אנשי מקצוע מהבולטים בתחומם הודיעו באופן מפורש שהם רואים בעייתיות בהמשך מהלכי החקיקה. ראשי המשק ותעשיית ההיי-טק, כלל ראשי האוניברסיטאות (ובכלל זה גם אוניברסיטת אריאל, מחוץ לקו הירוק של מדינת ישראל), ההסתדרות הכללית וההסתדרות הרפואית, בכירי המשפטנים בארץ ובחו"ל, כולל יועצים משפטיים של ממשלות ליכוד בעבר, שופטים בדימוס שמזוהים עם תפיסת עולם ימנית, חברי ליכוד לשעבר (שאין אפשרות לחשוד בהם בדעות שמאלניות - בני בגין, דן מרידור ועוד), בכירים לשעבר בארגוני הביון והביטחון (בכללם רמטכ"לים לשעבר, ראשי מוסד ושב"כ), אלפי אנשי מילואים, ובכלל זה טייסים, לוחמות, אנשי מודיעין, נשיא ארה"ב, שגרירים לשעבר של ארה"ב בישראל (הן בממשל דמוקרטי והן בממשל רפובליקאי) - כולם מזהירים ואף מסבירים שיהיו השלכות להמשך החקיקה, כולל שביתה, הידרדרות במעמד הבינלאומי והכלכלי של ישראל ועוד.
מעולם לא היתה התנגדות שכזו למהלכי חקיקה בישראל, מחאה שכזו, בהיקף שכזה, כולל אנשי ימין במובהק ומתנחלים, שכולם מסבירים שעדיף לעצור כעת.
אפשר להבין את המשך התקדמות החקיקה במספר אופנים: כוחנות בוטה ומחשבה שכלל המידע והאזהרות על נזקי החקיקה שגויים; חוסר אכפתיות לגבי ההשלכות; רצון להשיג שליטה בלתי מוגבלת; חוסר נכונות להתפשר ועוד
בהינתן שכלל המידע הזה נגיש לראש הממשלה, שרי הממשלה וחברי הכנסת בקואליציה, והם עדיין בשלהם, נשאלת השאלה, אז מדוע להמשיך? הרי ודאי שלא מדובר בשיפוט לקוי מבחינת הגדרה פסיכיאטרית. בוודאי שאין מטרת טור זה "לשחק" באבחנות פסיכיאטריות של פוליטיקאים בישראל ועלינו להיזהר מייחוס התנהגות המנהיגים שלנו ל"חוסר שפיות" או בעיות נפשיות כלשהן. השוואות מסוג זה, לא רק שהן עושות עוול לציבור האנשים המתמודדים עם בעיה נפשית, הן גם שומטות את הקרקע מתחת לאפשרות להיאבק במעשי הממשלה.
כך, כיוון שאין מדובר בבעיה בשיפוט (במובן הפסיכיאטרי) ולא פעולה מתוך "חוסר שפיות", הנחת המוצא שלנו כציבור צריכה להיות כי מדובר בממשלה שרואה את המציאות נוכחה, ופועלת בתוך הקונטקסט שבו היא פועלת ומתוך רציונל וכוונה ברורה להשגת מטרותיה (יהיו אשר יהיו). נראה כי היא מוכנה לשם כך לפגוע באופן אנוש במדינה ובחברה, מתוך החלטה מפוקחת, אל מול כל הנתונים והמידע הנתון בידיה.
אפשר להבין את המשך התקדמות החקיקה במספר אופנים שונים, שאולי משלימים האחד את השני: כוחנות בוטה ומחשבה שכלל המידע והאזהרות על נזקי החקיקה שגויים; חוסר אכפתיות לגבי ההשלכות; רצון להשיג שליטה בלתי מוגבלת; חוסר נכונות להתפשר ועוד.
זהו הזמן לשיפוט תקין שלנו כאזרחים המעוניינים במדינה דמוקרטית ומשגשגת, כפי שהיא יכולה להיות, עבורנו ועבור ילדינו
מאחר ולנו כציבור, אין אפשרות לפענח ולהבין מה עומד מאחורי פעולות הממשלה, אך יש לנו אפשרות לאמוד את הנזק האדיר שנגרם כבר כעת לישראל ולהעריך את הנזק שעוד ייגרם, אנו צריכים לשאול את עצמנו, האם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר הזה? האם אנחנו מוכנים לאפשר לממשלה, שזו דרך פעולתה ואלה המחירים שהיא מייצרת, לפעול באין מפריע? או שמא, אנחנו כציבור חפץ חיים וחירות, צריכים לפעול באופן המביא בחשבון את כל הנתונים העומדים בפנינו ולהתנגד למעשי הממשלה הזו?
אנו סבורים כי כדי שאנו כציבור נפעל מתוך "שיפוט תקין", יש להתבונן בעיניים פקוחות במחירים שכבר נגבים מאיתנו, במחירים עתידיים ובסכנות העומדות בפתחנו, ולפעול מול מעשי השלטון. מחאה והתנגדות חוקית ולא אלימה הן פעולות של "שיפוט תקין".
על כל אחד ואחת מאיתנו, חברי וחברות הציבור הליברלי, החולקים ערכי שוויון ואחווה ושואפים לדמוקרטיה וחופש, ואין זה משנה מה הן עמדותינו הפוליטיות או מה היא המפלגה לה הצבענו בבחירות האחרונות, לצאת למחאה. זהו הזמן לשיפוט תקין שלנו כאזרחים המעוניינים במדינה דמוקרטית ומשגשגת, כפי שאנחנו יודעים שהיא יכולה להיות, עבורנו ועבור ילדינו.
אין הנכתב בטור דעה זה כדי להביע דעה על האבחון הפסיכיאטרי של אדם ספציפי בממשלה.
הכותבים הם ד"ר עידו לוריא, פסיכיאטר, יו"ר החברה לבריאות הנפש בקהילה; ליאור בירן, פסיכולוג קליני מדריך
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
