טראומה פסיכולוגית מתרחשת לעתים קרובות יחד עם כאב. מחקרים שנעשו בעבר ניסו לבדוק קשר זה, תוך שימוש בהערכה מעבדתית של מדדי כאב, אך העלו ממצאים מעורבים. כמו כן, המחקרים הקודמים הגבילו את ההמדדה (operationalization) של טראומה (למשל, הפרעת דחק פוסט-טראומטית) או של כאב (למשל, ספי כאב), מה שעשוי לתרום לתוצאות סותרות. יתרה מכך, בסקירות שנערכו ככל הנראה היה תת-ייצוג של חוויות טראומטיות בקרב אנשים שאינם מקבלים טיפול קליני, מה שמגביל את יכולת ההכללה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Journal of Pain', החוקרים ערכו סקירה ספרותית שיטתית על הקשר בין טראומה פסיכולוגית (לדוגמה תאונות דרכים, תקיפה מינית, התעללות בילדות, הזנחה) וכאב מעבדתי (כלומר מדידות רגישות כמותית של ספי כאב, עוצמה, מודולציה של כאב ו-pain summation), תוך שימוש בקריטריוני הכללה. החוקרים העריכו את כיוון הקשר בין טראומה פסיכולוגית ורגישות לכאב, ובדקו את יכולת ההתמתנות התמתנות על ידי מנגנוני כאב משוערים (זיהוי כאב, כאב מעל הסף, סנסיטיזציה מרכזית, אינהיביציה).
החוקרים ערכו אנליזות על 48 מחקרים שונים, אשר סיפקו 147 גדלי השפעה. מודל השפעות אקראיות מרובה משתנים עם הערכת שונות חזקה הוביל לגודל השפעה כללי קטן, אך מובהק סטטיסטית, של g=0.24 (P=0.0002), אשר משקף קשר חיובי בין טראומה פסיכולוגית ובין רגישות מוגברת לכאב במעבדה. לאחר בדיקה של ממתנים (moderators) מכניסטיים, נראה כי קשר זה מונע מהשפעות על זיהוי כאב (g=0.28, P=0.002) וסנסיטיזציה מרכזית (g=0.22, P=0.04). בעוד שגדלי ההשפעה היו דומים בכל הממתנים, ההשפעות על כאב מעל הסף ועל האינהיביציה לא היו מובהקות סטטיסטית.
לסיכום, ממצאי המחקר מדגימים כי קיים דפוס כולל של העצמת כאב הקשורה לחוויות טראומטיות, ומצביעים על כך שסנסיטיזציה מרכזית עשויה להיות המנגנון הבסיסי המרכזי מאחורי התופעה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
