מחקר ישראלי גילה אזור במוח שאחראי לתגובות פסיכוסומטיות

צוות חוקרות מהפקולטה לרפואה בטכניון פרסם בכתב העת Cell דו"ח מחקר שבו הודגמה יכולת המוח לעורר מחלה – כלומר תגובה פסיכוסומטית. את הצוות הובילה פרופ' אסיה רולס. החוקרות סבורות שתגליתן, המצביעה על אזור מסוים במוח שאחראי לכך, עשויה להועיל בשיכוך תגובות פסיכוסומטיות שליליות.

פרופ' רולס: "השפעות פסיכוסומטיות הן תופעה מוכרת. לדוגמא: אם נודע לאדם כי שהה בקרבת חולה בקורונה, יש סיכוי בלתי מבוטל שמיד יחוש כאב מציק בגרון או קוצר נשימה קל".

"כבר לפני 150 שנה תיארו מדענים כיצד אנשים שאלרגיים לפרחים, מפתחים תגובה אלרגית פסיכוסומטית, גם למראה פרח מלאכותי. כיום ידוע שמחלות רבות – סוגים שונים של אלרגיות, דלקות מעי ומחלות אוטו-אימוניות – עשויות להתעורר או להתגבר בעקבות השפעה פסיכוסומטית".

"השאלה שעמדה בבסיס המחקר הייתה: איך כל זה קורה? איך ייתכן שמחלה תהיה למעשה תוצר של מחשבה או פעילות מוחית אחרת? לפי ממצאי המחקר, המוח אכן יכול לייצר מחלה ממשית". המחברת הראשונה של הדו"ח היא הדוקטורנטית תמר קורן ושותף לעבודה זאת היה פרופ' קובי רוזנבלום מהחוג לנוירו-ביולוגיה באוניברסיטת חיפה. המחקר התמקד באזור המוח אינסולה ובקשר שלו למחלות מעי.

סרטון וידיאו שבו מסבירה פרופ' רולס את הממצא לפיו אזור במוח מייצר מחלה (תופעה פסיכוסומטית):‎‎

פרופ' רולס: "האינסולה נבחרה בשל תפקידיה המגוונים באינטרוספציה (Interoception) – תפיסה של אירועים ומצבים גופניים ונפשיים פנימיים ובהם טמפרטורת הגוף, נשימה, קצב הלב, כאב ורעב. המעי נבחר משום היותו עתיר עצבים. במערכת העיכול כחצי מיליארד תאי עצב – יותר מאשר בחוט השדרה. מאחר שהאינסולה מנטרת את מצב הגוף שיערנו שהיא גם שומרת מידע על המצב החיסוני שלו ולכך תהיה השפעה על מצב המעי."

ואמנם בעבודה זאת הוכח כי במקרה של דלקת במעי, האינסולה צוברת מידע רב על הדינמיקה של הדלקת. "יתרה מכך", הוסיפה פרופ' רולס, "הראינו שבהפעלה יזומה של אותו אזור באינסולה שהופעל על ידי הדלקת בעבר, אפשר לייצר דלקת חדשה. מדובר בסוג של זיכרון. המניפולציה הזאת עובדת רק לאחר אירוע חיסוני כלשהו."

המחקר הנוכחי הרחיב את המונח "זיכרון חיסוני" המוכר כיום בעיקר בהקשר לחיסונים: יכולתה של המערכת החיסונית לייצר תאי זיכרון ונוגדנים. במפגש ראשוני עם חיידק, נגיף או חיסון, לומדת המערכת החיסונית את מאפייניו של הפולש ושומרת אותם ב"תאי זיכרון" משלה. בפעם הבאה כאשר תפגוש פולש, תגיב המערכת במהירות וביעילות רבה יותר כנגד מרכיבים של אותו מחולל-מחלה וכך תוכל לצמצם תחלואה או למנוע אותה.

אלא שבמחקר החדש הוברר, ככל הנראה לראשונה, כי זיכרון כזה לא קיים רק בתוך המערכת החיסונית, אלא מצוי גם במוח. קבוצות נוירונים במוח יכולות לצבור, לאחסן ולייצא מידע הקשור למערכת החיסונית ובשעת אמת, כאשר הגוף מותקף, נחלץ המוח לעזרת המערכת החיסונית ומסייע לה להגיב במהירות וביעילות.

אמנם המחקר נעשה על עכברים – "ולכן", אמרו החוקרות, "יש להיזהר בפרשנויות שלו לגבי בני אדם" – אולם מעבר להישג המדעי של חשיפת המנגנון הפסיכוסומטי,  יש בממצאי המחקר, להערכתן פוטנציאל קליני לטיפול במחלות דלקתיות כרוניות. משום שבאמצעות מניפולציה על האינסולה אפשר יהיה כנראה לא רק ליזום ולהאיץ תגובות חיסוניות אלא גם להאט ולשכך אותן – ולפחות במקרה של דלקת מעי, ממש להסיג את המחלה. עניין זה הוכח בעבודת המחקר שנעשתה על עכברי מעבדה.

"לסיכום אפשר לומר, ציינה פרופ' רולס, כי ייתכן שעיכוב הפעילות באזורים מסוימים באינסולה יוכל לשכך מחלות פיזיולוגיות שמקורותיהן פסיכוסומטיים. אחד מיתרונותיה של התערבות שכזו הוא בהיותה ממוקדת ומסונכרנת בין כל מערכות הגוף – וזאת בניגוד לטיפול גורף וכללי בסטרואידים. היא מאפשרת לבצע טיפול ממוקד".