רמת קוגניציה ירודה נמצאה בקרב ילדים ונערים עם סוכרת מסוג 1 (T1D) ומסוג 2 (T2D) אשר הופיעה בנעורים, בהשוואה לקבוצות ביקורות של משתתפים שאינם חולים בסוכרת. אולם, ההבדלים בין רמת הקוגניציה ב-T1D לעומת T2D אינם ידועים.
עוד בעניין דומה
במחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Diabetes Care, חוקרים בחנו את הקשר בין סוג הסוכרת ותפקוד קוגניטיבי, בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים עם T1D או T2D. לצורך עריכת המחקר, נעשה שימוש בנתונים מה-SEARCH for Diabetes in Youth study, מחקר עוקבה רב-מרכזי ותצפיתי. קבוצת ה-T1D הכילה 1,095 משתתפים, בעוד קבוצת ה-T2D הכילה 285 מטופלים. רמת קוגניציה הוערכה באמצעות ה-National Institutes of Health Toolbox Cognition Battery, ומדדי קוגניציה פלואידית מתוקננים לפי גיל שימשו כתוצאים עיקריים. לצורך עיבוד הנתונים נעשה שימוש במודלים של רגרסיה לינארית מתוקננים לערפלנים; מודל 1 כלל את סוג הסוכרת והאתר הקליני, ומודל 2 כלל בנוסף מין, גזע/ מוצא, יחס היקף מותן-גובה, משך הסוכרת, תסמינים דיכאוניים, שליטה גליקמית, אירועים של היפוגליקמיה בשנה החולפת, השכלת הורים ורמת הכנסה של משק הבית. מודל 3 כלל בנוסף את סולם ה-Picture Vocabulary, אמצעי להערכת שפה רצפטיבית וקוגניציה קריסטלית.
החוקרים מצאו כי T2D קשורה באופן מובהק עם רמות נמוכות יותר של קוגניציה פלואידית, לפני תקנון לערפלנים (מודל 1; p<0.0001). קשר זה נחלש עד כדי היעדר משמעות עם הוספת גורמים מבלבלים א-פריורים (מודל 2; p=0.06) ושימוש בסולם ה-Picture Vocabulary score (מודל 3; p=0.49). שפה רצפטיבית, יחס היקף מותן-גובה ותסמינים דיכאוניים נותרו מובהקים במודל הסופי (p<0.01 עבור כולם, בהתאמה).
החוקרים סיכמו כי בעוד מתבגרים עם T2D מתאפיינים ברמות נמוכות יותר של קוגניציה פלואידית בהשוואה למתבגרים עם T1D, ניתן להסביר את ההבדלים באמצעות פערים בקוגניציה קריסטלית (שפה רצפטיבית), השמנה מרכזית ובריאות נפשית. הגורמים הניתנים לשינוי הללו, קשורים באופן בלתי תלוי עם קוגניציה פלואידית, ללא קשר לסוג הסוכרת. יש למקד מחקרים עתידיים אודות בריאות קוגניטיבית בקרב אנשים עם סוכרת המופיעה בגיל הנעורים, בחקר הגורמים המשמעותיים הללו.
מקור:
Shapiro ALB, Dabelea D, Stafford JM, et al. Diabetes Care. 2021;dc202308. doi:10.2337/dc20-2308
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
